מאז אלכס לא הרגשתי ככה כלפי גבר. שהדבר היחידי שאני רוצה זה להזדחל למיטה שלו שהוא נרדם, ותוכ שהוא ממלמל את שמי הוא נותן לי להזדחל לזרועותיו. ואני נושמת את הבושם שלו לתוכי ונרדמת, וחם לי וכיף לי. דובי תמיד צוחק עליי שאני יוצאת עם הבושם שלו ולא איתו, ומתגרה בי תמיד שאנחנו רבים שהוא יחליף בושם.

הוא אמר לי לפני כמה זמן שהוא חושב שאני לא באמת רוצה אותו. שאני רוצה זוגיות, אבל לא אותו. הוא לי חיפש זוגיות, הוא פשוט זרם עם החיים ואני נקריתי לדרכו. אני רוצה חיים איתך, זוגיות איתך, הוא אמר לי. וזה ההבדל בנינו. לשנייה חשבתי שהוא צודק, כי אנחנו שונים מידי. אבל המחשבה לאבד אותו כמעט הפילה אותי מרגליי, נצמדתי אליו וידעתי שלא אעזוב לעולם. אנחנו נצליח, למרות הכול.

והוא אוהב אותי. באמת. הוא אמנם לא אוהב ילדים כמוני, או משפחה כמוני, אבל אנחנו נצליח. אבל.. יש לו דרישות ממני שאני אכשל בהם. שאני אגיד שאני משתדלת אבל לא אוכל לאורך זמן, כי זה מי שאני. ויש לי בעיית אמון בי, כי לא אמרתי לו כמה דברים לגבי העבר הזוגי שלי. ונראה לי שהוא פוחד שיש עוד.

ואני לא רוצה לאכזב אותו. אבל עולם כמנהגו נוהג.

ואני לא רוצה לאבד אותו. אבל אני מפחדת.. שעולם כמנהגו נוהג.